פסק-דין בתיק ע"א 11527/07

המשיב הגיש נגד המערער תביעה בסדר דין מקוצר לבית-משפט השלום בירושלים לתשלום סך 1,510.18 ש"ח. בתביעה נטען, כי בחשבון הדביטורי שמתנהל על-שם המערער בסניף ראשי ירושלים של המשיב, נותר חוב בסכום הנ"ל, נכון ליום  17/12/06.

המערער הגיש בקשת רשות להתגונן, כאשר עיקר טענותיו התייחסו לדרך שבה ניהל המשיב את חשבונותיו (החשבון הדביטורי הנ"ל וחשבון פרטי של המערער) בתקופה של שנים רבות, עד למועד הגשת התביעה. ביסוד טעמי ההגנה המפורטים בתצהיר שצורף לבקשה לרשות להתגונן, עומדת טענה כללית לפיה המשיב לא נהג כלפי המערער כפי שהוא מחויב לנהוג, בהתחשב בחובות האמון המוטלות על בנק, הן על-פי החוק והן על-פי הפסיקה. בגדר כך נטען, כי המשיב לא פירט בפני המערער את מלוא הנתונים אותם היה המערער זכאי לדעת, בזמן אמת, ביחס לשיעורי הריבית שגבה המשיב מהמערער על יתרות החובה בחשבונו וביחס למבנה האשראי שהועמד למערער. כך, למשל, נטען, כי למרות שהמערער העמיד בטחונות טובים ומלאים ביחס ליתרות החובה, חויב חשבון הבנק שלו בריבית המבטאת תוספת סיכון מקסימאלית. זאת על אף שלא היה מקום לנהוג כך, לא כל שכן מבלי להעמיד את המערער על העובדה האמורה ועל שיעורי הריבית שבהם חויב בפועל, לעומת שיעורי ריבית שבהם מחויבים חשבונות הנמצאים ברמת סיכון נמוכה יותר. לטענת המערער, בהעדר מידע זה, לא היה יכול לעמוד על דרך הפעולה של הבנק ומשמעויותיה, גם אם קיבל באופן שוטף דפי חשבון. לבקשת הרשות להתגונן ולתצהירו שתמך בבקשה, צירף המערער חוות-דעת מומחה, ולפיה, אילו הבנק היה נוהג כלפיו כדין, הייתה בחשבונו יתרת זכות של כ-283,000 ש"ח.

בית-משפט השלום דחה את בקשת המערער למתן רשות להתגונן והוציא תחת ידיו פסק-דין על-פי כתב התביעה. מכאן הערעור.

החלטתו של בית-משפט השלום נומקה בכך, שתצהירו של המערער הנו סתמי וכללי, חסר פירוט של הנתונים הרלוונטיים, ובתור שכזה אין בו כדי להראות קיומה של הגנה אפשרית, ולו בדוחק. כך, למשל, קבע בית-משפט קמא, כי המערער לא פירט האם ועל-ידי מי נדרש להמציא בטחונות נזילים, באילו תוספות סיכון חויב, אילו נזקים נגרמו לו, אילו תכניות חסכון ופיקדונות היו לו, מה היה שיעורם ובאיזו תקופה, איזו מסגרת אשראי ניתנה לו בכל תקופה, אילו בטחונות היו קיימים וכו'.

דא-עקא, לאחר שבחנו בקפידה את תצהירו של המערער שתמך בבקשתו למתן רשות להתגונן, נחה דעתנו כי עיקרי הדברים פורטו כדבעי בתצהיר, ומה שלא פורט לא היה רלוונטי או (לפי העניין) לא ניתן היה לפירוט באותו שלב, נוכח סירובו הגורף של המשיב למסור למערער, קודם להגשת בקשת הרשות להתגונן, מסמכים שביקש המערער. נתייחס להלן למקצת מן העניינים: אשר לקביעתו של בית-משפט קמא כי המערער לא פירט האם ועל-ידי מי נדרש להמציא בטחונות נזילים, הרי המערער כלל לא היה צריך לפרט זאת בתצהירו, לנוכח טיב הגנתו, ומקובלת עלינו עמדתו של בא-כוח המערער כי מידע זה היה רלוונטי רק אילו היה מדובר בטענה של התניית שירות בשירות; בסעיף 7 לתצהירו של המערער פירט המערער את שיעורן של תוספות הסיכון שנגבו ממנו על-ידי המשיב, שנעו בין 2.5% ל-7.8% לשנה, בעוד שטענתו היא, שלא היה מקום לגבותן כלל, ולמצער, שהייתה חובה על המשיב להעמיד את המערער על משמעות שיעורי הריבית הנ"ל ביחס לשיעורי ריבית שנגבים ברמות סיכון אחרות; המערער אכן לא פירט את תכניות החיסכון ואת הפיקדונות שהיו לו בחשבון הפרטי, ואולם מהמערער נבצר לעשות זאת, שכן המשיב סירב למסור לידיו את דפי אישורי היתרות ומסמכי פתיחת תכניות החיסכון באותו חשבון; בדומה לכך, בניגוד לדבריו של בית-משפט קמא, פירט המערער בסעיף 6 לתצהירו את התקופה שבה היו לו תכניות חיסכון ופיקדונות. כך הם פני הדברים גם לגבי עיקרם של העניינים הנוספים, שבהם זקף בית-משפט קמא לחובתו של המערער היעדרו של פירוט מספיק.

אכן, יכולה להתעורר שאלה באשר למקור חובתו של המשיב למסור למערער ביוזמתו, בזמן אמת, את מלוא האינפורמציה שהמערער טוען שהיה זכאי לקבל ואשר מניעתה ממנו היא זו שגרמה לו לנזקים הנטענים. ואולם, המשיב לא העלה, לא לפנינו ולא בבית-משפט קמא, טענה זו, ולפיכך בית המשפט לא נדרש, לפחות בינתיים, לבחון סוגיה זו. בהינתן הטענה האמורה בפיו של המערער, נראה כי עלה בידו לבסס בתצהירו האמור טענת הגנה אפשרית.

לא נעלם מעינינו, כי בחקירתו של המערער על תצהירו נתגלו סתירות מסוימות בין דבריו בעדותו לבין האמור בתצהירו, ואולם אין בסתירות אלה כדי לקעקע את הגנתו מן היסוד או כדי להפכה להגנת בדים. בסופו של דבר הראה המערער כי בפיו טענת הגנה הראויה להתברר, שעל יסודה הוא מבקש לקזז מהחוב הנתבע ולו מקצת מהנזקים שנגרמו לו.

אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק-דינו של בית-משפט קמא וקובעים כי תינתן למערער רשות להתגונן, באופן שתצהירו יהווה כתב הגנה.

ככל הנראה, מטרתו של המערער היא לאפשר לו להגיש בסופו של דבר תביעה שכנגד על סכום הנזק הכולל שהוא טוען לו, שכן תביעה עצמאית כזו התיישנה לכאורה. יצוין, כי אין בפסק-דין זה משום הבעת דעה באשר לאפשרות לעשות כן במסגרת ההליך בבית-משפט קמא.

המשיב ישא בהוצאות הערעור של המערער בגין אגרת הערעור, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

הפיקדון יוחזר למערער באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, כ"ה באדר ב' תשס"ח (1 באפריל 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: